Wish you were here - ניתוח אלבום

קישור לפלייליסט מתורגם של האלבום ביוטיוב

Wish you were here , הלוואי והיית עימי - על האלבום

זהו אלבום האולפן התשיעי של פינק פלויד (1975), הוא נחשב כמחווה לסולן המייסד של הלהקה, סיד בארט, שפרש במהלך העבודה
על האלבום השני. סיד סבל מבעיות נפשיות שכנראה הוחרפו בשל שימוש בסמים.
הוא איבד בהדרגה את יכולתו לתפקד בלהקה ולבסוף פוטר ממנה.

חברי הלהקה העידו בשנים שחלפו מאז שתמיד חשו אשמה בשל הסיטואציה מול סיד.

"Shine on you crazy diamond" הוא היצירה העיקרית באלבום. במקור השיר היה מיועד להיות צד שלם של האלבום
בעוד שלושת השירים האחרים יהיו בצדו השני. אך לבסוף השיר חולק לשני חלקים שפותחים וסוגרים את האלבום.
השיר הוא יצירה ארוכה שמורכבת ממספר מקטעים מוסיקליים. קטעי נגינה אווירתיים ומלודיים שמוביל ריצ'רד רייט בקלידים
ומוטיבים מוסיקליים מוקפדים ומתפתחים ולאחריהם קטעי סולו של גילמור על הגיטרה. 

מבחינה זאת השיר מזכיר יצירות קודמות של פינק פלויד, כמו Atom heart mother, Echos שגם הם יצירות ארוכות
ומולחנות לפרטים. הוא פסגה של ביטוי רגשי דרך המוסיקה וכל מקטע בו מספר סיפור אחר.

זהו השיר היחיד שבבירור דמותו של סיד בארט מהווה בו השראה לטקסט. ווטרס מצייר במילים את דמותו של סיד,
את השניות באופיו - הוא אפוף מסתורין, מרוחק, סובל ומנודה, אך גם גם יצירתי, רוחני, כשרוני באופן יוצא דופן.

בחלק הסוגר את האלבום, הטקסט מתאר הזדהות עם סיד, שכבר נמצא באיזושהיא מציאות מנטלית מנותקת.
יש שאיפה לקשר מחודש ואולי בעצם תיאור של מצבו של סיד כסוג של אידיאל - פתאום ההתנתקות מהנורמות החברתיות
נראית מלווה בחופש וביכולת להוציא מהאדם את הטוב ביותר שלו - לזרוח כיהלום. 

"Welcome to the machine” הוא שיר כמעט מפחיד. רווי צלילי אווירה מכניים, הסאונד נשלט באופן דומיננטי על ידי
סינטיסייזרים, כולו קודר ואומר ניכור ובידוד. הטקסט מתאר מתבגר מבודד ומורד שמעסיק את עצמו בנגינה בגיטרה וחולם
על הצלחה וחיי שפע. אך החלומות שלו גם הם מותנים על ידי החברה והמערכת - כנראה תעשיית המוסיקה.
הטקסט מעביר תחושה של חוסר יכולת בחירה אמיתית ואינדיבידואלית, אנחנו חיים במערכת טוטליטרית שבה אפילו הרצונות
שלנו מוכתבים לנו על ידי גופים עוצמתיים.

“Have a cigar” מחדד את הביקורת על תעשיית המוסיקה. השיר מתאר מוסיקאי בתחילת דרכו מנקודת מבטו של המפיק
או חברת ההפקה. הטקסט מתאר את המפיק מוכר למוסיקאי את חלום ההצלחה, כאשר התחושה היא של אדם ציני ודורסני,
שיעשה מה שביכולתו על מנת להגדיל את נתח הרווח שלו. הוא מפתה בכל דרך אפשרית את המוסיקאי בעוד הוא לא מתעניין
ביצירה עצמה, אלא בשורת הרווח מהמכירות שלה.

בדומה לאופי האגרסיבי של הטקסט, כך גם הסגנון המוסיקלי - רוק מחוספס, ריף גיטרה וקלידים.
ווטרס וגילמור שניהם הרגישו שגוון השירה שלהם לא מתאים לאופי השיר ולכן הזמר שמבצע את השיר הוא רוי הרפר,
חבר של הלהקה.

את השיר "Wish you were here" גם ניתן לראות כמחווה לבארט, ואכן גילמור מספר שבכל פעם שהוא שר אותו הוא חושב
עליו.

אך עם זאת שני הבתים הראשונים של השיר אוניברסליים ופילוסופיים יותר. הם מורכבים משורות בהן מוצגות שתי אפשרויות,
ונשאלת שאלה. עד כמה מטושטש הגבול בין הברירות? עד כמה אנחנו מסוגלים להבחין בגבול? מהי הבחירה הנכונה מבין
שתי האפשרויות? האם יש שם ביקורת על בחירה בחיי נוחות, או אדישות, לעומת חיים טוטליים ומתמסרים יותר?
האם ההצעה היא דווקא לעשות בחירות שמרניות יותר על מנת שלא "להישרף"?

בבית השלישי, הנושא את שם השיר מוצעת נחמה שבשיתוף. בין הפחדים והמגבלות המשותפים יש כמיהה לקשר אנושי,
יש געגוע ונוסטלגיה.

במידה מסוימת זהו אלבום אישי יחסית ליתר האלבומים שהוציאה הלהקה בשנות השבעים, הטקסטים של ווטרס מתעסקים
בנושאים שהוא חי והטרידו אותו. 

בעוד באלבום הקודם (Dark side of the moon) התכנים הם פילוסופיים יותר, וכמובן באלבומים הבאים -
Animals, The Wall, The final cut התכנים רובם סביב ביקורת חברתית או פוליטית, רוב הטקסטים והמוסיקה באלבום
משקפים את העולם הפנימי של חברי הלהקה מתוך התבוננות, לעומת הטחת ביקורת על העולם שמחוץ להם.